לבלובית

פריז של תחילת המאה העשרים, באותיות עבריות

לבלובית מצוירת ברוח האר נובו של פריז בתחילת המאה העשרים. הקו לא נשאר בעובי אחד: הוא מתעבה באמצע ומתדקק לקראת הקצה, כמו גבעול שגדל, וההבדל בין עבה לדק קורה בתוך אותו קו ולא בין קו לקו. כל עיקול קצת לא סימטרי בכוונה, כמו צמח ולא כמו מחוגה, והקצוות לא נחתכים אלא מסתלסלים פנימה ברכות. הניגודיות גבוהה, אז בגודל גדול האותיות נראות חיות. ששה משקלים, מדק ועד שחור. היא טובה ללוגו של בית קפה, לתווית של יין או בושם, לכריכה, להזמנה ולכל דבר שרוצה להרגיש מהתקופה ההיא. לפסקה ארוכה היא לא מתאימה, הקווים הדקים נעלמים בגודל קטן והעין מתעייפת מכל העיקולים.