יבשונית

מתחיל כבד, נגמר בפסים

יבשונית צוירה במכחול שכמעט נגמר בו הצבע. כל קו כבד ומלא איפה שהוא התחיל, ולקראת הסוף הצבע נגמר והקו מתפרק לפסים, כמו שיערות של מכחול על נייר מחוספס. ההבדל בין ההתחלה הרוויה לסוף הרעב הוא קיצוני, וזה כל הרעיון. הפסים הם חריצים רדודים בתוך הקו, לא קווים נפרדים, אז האות נשארת חתיכה אחת וקוראים אותה בקלות. הרוחב רגיל, הניגודיות גבוהה. ארבעה משקלים, דק, רגיל, בינוני וחצי שמן, ובכבדים גם הסוף של הקו נשאר מלא יותר. הוא טוב לפוסטרים של הופעות, לכותרות של סרטים, לאריזות של אוכל אסייתי ולכל מקום שרוצה תנועה ואנרגיה. בגודל קטן הפסים נעלמים ונשארת אות רגילה קצת מרוטה, ולפסקה הוא לא.